פסק-דין בתיק ע"פ 2074/08

פתח - דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן) מיום 13.1.08, בתיק תד 2357/06 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו ובהיעדרו, בעבירות הבאות: נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") וכן בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב - עבירה על תקנה 40(א) לתקנות התעבורה וכן גרימת תאונה וחבלות - עבירה על תקנה        21(ב)(2) לתקנות.

            המערער הורשע כאמור לאחר שביום 5.8.05, כמתואר בכתב האישום בעניינו, נהג רכב פרטי בשדרות צאלים שבבית שמש, מכיוון כביש 38 לכיוון רמת בית שמש, באזור שיפוט ירושלים. המערער נהג כשהוא שיכור ותחת השפעתם של משקאות משכרים. בהגיעו לעקומה שמאלה, נהג המערער רכבו ברשלנות כאשר איבד השליטה על הרכב, סטה ימינה ממסלול נסיעתו וגרם לתאונת דרכים - בה נחבל בגופו וכלי רכבו ניזוק.

2.         בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל וכן הפעלת עונש מאסר מותנה (אשר הושת על המערער בתיק מס' 4525/01) של 3 חודשים לריצוי בחופף לעונש המאסר האמור. כך שסך כל תקופת המאסר אשר ירצה המערער הנה 3 חודשים; 5 שנות פסילה בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות של נהיגת רכב בעודו שיכור או תחת השפעתם של משקאות משכרים וכן שלא יסרב ליתן דגימת נשיפה, דם או שתן בחשד לנהיגה באלכוהול, וזאת למשך 3 שנים; 24 חודשי פסילה על תנאי (שלא יעבור העבירות הנזכרות) למשך 3 שנים.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

3.         בית משפט קמא ייחד הפתיח של הכרעת דינו להתנהלותם של ההליכים בעניינו של המערער.

בית המשפט מינה למערער, לבקשתו ומבעוד מועד, סנגור מטעמה של הסנגוריה הציבורית. ואולם, הסנגורית שמונתה למערער הודיעה בישיבת ההקראה בעניינו,  אשר קוימה ביום 25.9.07, כי היא מתפטרת מייצוגו, על דעתו ולבקשתו של המערער. ישיבת ההקראה כאמור קוימה בנוכחותו של המערער והוא אישר דבריה של הסנגורית. בית המשפט הודיע אז למערער, כי מוטב שידאג לייצוג משפטי בהקדם האפשרי מאחר שמועד ההוכחות העתידי הקבוע ליום 13.1.08 לא יידחה.

ביום 13.1.08 החל בית המשפט בשמיעת הראיות בתיק, בהיעדרו של המערער, לאחר המתנה בת 30 דקות לבואו. ישיבת ההוכחות קוימה במעמד ב"כ התביעה והעדים מטעמה בלבד. המערער לא התייצב גם לאחר תום הישיבה וחתימת הפרוטוקול, כשעה ועשר דקות לאחר המועד שנקבע לדיון לכתחילה.

4.         לגופם של דברים ולאחר ששמע העדויות כאמור, ניתח בית המשפט גרסאותיהם של שלושת עדי התביעה ומצא כי המערער אכן ביצע את כל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עד תביעה מס' 1, דוד אופיר, המשמש כראש משמרת סיור בתחנת בית שמש (להלן: "אופיר") וכן עד תביעה מס' 2, ויטאלי שטרנגס (להלן: "שטרנגס"), המשמש סייר בתחנת בית שמש, העידו, כי ברכבו של המערער נמצאו בקבוקי בירה ריקים ומן המערער נדף ריח של אלכוהול. אופיר הוסיף, כי המערער השתולל וכי התנהגותו במקום האירוע העידה על נהיגה בשכרות. עד תביעה מס' 3, אסף שזו, בוחן התנועה (להלן: "שזו"), הגיע לבית החולים על מנת לבדוק את המערער אך המערער לא הסכים לשתף עימו פעולה. שזו ניסה לשכנע את המערער לבצע בדיקת ינשוף אך המערער סרב גם לבדיקה זו. שזו התרשם, כי המערער היה שיכור ופרט התרשמותו זו בהרחבה בדוח שרשם.

בית משפט קמא הפנה עוד לבדיקת דם, אשר בוצעה על ידי המחלקה לביוכימיה שבבית החולים - בה נמצא, כי המערער היה שיכור וכי רמת האלכוהול בדמו עמדה על 310 מ"ג אחוז, קרי: למעלה מפי 6 מן המידה המותרת בחוק. יחד עם זאת ציין בית המשפט, כי הבדיקה לא בוצעה במקורה בעבור משטרת ישראל כך שתוצאותיה הוגשו על גבי טופס של המחלקה לביוכימיה ואף ללא מבצע הבדיקה. על כן לא ייחס בית משפט קמא לבדיקה, כשם שציין בהכרעת דינו, חשיבות מרובה. 

5.         על יסוד האמור, ובהסתמך בעיקר על עדויותיהם של עדי התביעה, קבע בית משפט קמא, כי המערער נהג כשהוא שיכור וכתוצאה מכך איבד השליטה על רכבו, סטה מנתיב נסיעתו, רכבו התהפך וניזוק והוא עצמו נחבל.

משכך, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

6.         בית משפט קמא עשה גם שימוש בסמכותו לאור סעיף 46 לפקודת התעבורה, לבקשתה של המשיבה, ופסל רישיון הנהיגה של המערער עד תום ההליכים (גזירת דינו), עת נתן הכרעת הדין.

            בתום יום הדיונים התברר, כי המערער הגיע לבית המשפט כשעה לאחר המועד הקבוע לישיבת ההוכחות, לטענתו. על כן, בוטלה החלטתו של בית המשפט בדבר פסילת רישיון הנהיגה שלו עד תום ההליכים והוחלט לקיים ישיבת הטיעונים לעונש. המערער ביקש דחייה כדי לשכור שירותו של עורך דין אך בית המשפט דחה בקשתו בהבהירו, כי הדגיש כבר בישיבה הקודמת שלא תתאפשרנה דחיות ובציינו, כי היה על המערער לדאוג לייצוגו של עו"ד מבעוד מועד.  

ישיבת הטיעונים לעונש וגזר דינו של בית משפט קמא

7.         ב"כ המשיבה ביקש להפעיל עונש המאסר על תנאי, אשר הושת על המערער בתיק קודם וכן ביקש הוספתו של עונש מאסר בפועל. נוסף לאלה ביקש ב"כ המשיבה להשית על המערער עונש מאסר על תנאי שלא יפחת מעונש המאסר המותנה הקודם, קנס, 3 שנות פסילה לפחות וכן עונש פסילה על תנאי.

8.         המערער טען מנגד, כי הוא נוהג מעל לשנתיים ולמן המקרה האמור, לא יוחסה לו עבירה כלשהי. המערער ציין עוד, כי הוא בן 29 שנים, עובד כמוביל ירקות ומטפל באביו העיוור באין עזרה נוספת בבית.

9.         בית משפט קמא חזר וציין, בפתח גזר דינו, כי המערער לא שיתף פעולה למן תחילתם של ההליכים בעניינו. חרף זאת מונתה לו סנגורית מן הסנגוריה הציבורית אך זו בקשה, לאחר מספר דחיות בניהול הדיונים שבתיק, להתפטר מן הייצוג לאור בקשתו של המערער ועל דעתו. בית המשפט הודיע למערער, כפי שהזכיר בהכרעת דינו, כי מוטב שישכור שירותיו של עורך דין ברם המערער לא דאג לכך ואף לא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון. המערער לא התייצב לישיבת ההוכחות בעניינו במועד הקבוע לתחילתה והגיע אך למועד הטיעונים לעונש.

            בית משפט קמא שוכנע, כאמור בגזר דינו (ותוך הפנייה להכרעת הדין), כי המערער נהג ברכב כשהוא שיכור, איבד השליטה ברכבו והתהפך לצד הדרך. מאחר שהייתה זו הרשעתו השנייה של המערער בעבירה של שכרות ולאחר שבית המשפט לא הכביד עם המערער בגין עבירתו הראשונה, נאלץ בית המשפט להחמיר כעת בדינו של המערער. המערער נהג בגילופין ובידעו, כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. נוסף לכך, בדרך נס בלבד לא נפגעו אחרים בשל התנהגותו של המערער שהרי התאונה - בה הורשע, הנה תאונה חמורה ונזקיה גלויים היטב בתמונות שהוצגו בפני בית המשפט. מנגד, התחשב בית המשפט במצבו המשפחתי של המערער ובנזק שעתיד להיגרם לפרנסתו ולבני ביתו בשל ענישתו ומשכך החליט להסתפק בהפעלת תקופת המאסר המותנה ולא השית על המערער, הלכה למעשה, עונש מאסר מעבר לתקופה האמורה, בנוסף ליתר העונשים המפורטים לעיל.

טענותיו של המערער